מטרות תמ"א 38

מטרות תמ"א 38


מבנים חדשים חייבים לעמוד בתקן ישראלי 413 לשם עמידותם בפני רעידות אדמה.
תמ"א 38 נועדה לאפשר חיזוק מבנים קיימים שלא נבנו על פי התקן על מנת לשפר עמידותם בפני רעידות אדמה.

הוראות התמ"א קובעות את המסגרת הסטטוטורית שתאפר מתן היתרי בנייה מכוחה, וכן מציעה תמריצים שיעודדו את החיזוק ויאפשרו אותו מבחינה כלכלית.
זאת תוך שמירה על איזון בין הצורך בחיזוק ומימונו ובין שיקולים עירוניים רחבים אחרים .

 

 

תחולת תמ"א 38

התקן הישראלי לעמידות מבנים בפני רעידות אדמה - ת"י 413 - אושר לראשונה בשנת 1975 ( עדכון אחרון 1998 )
עד למועד זה לא היה תקן מחייב לבנייה עמידה בפני רעידות אדמה.
בהנחה כי הוראות התקן לא יושמו מיד עם אישורו, לאור משכי הזמן הדרושים להליכי תכנון, רישוי וביצוע של מבנים, נקבע בהוראות התוכנית (סעיף 4 תחולת התוכנית) כי התוכנית תחול על מבנים קיימים שהיתר הוצא על בנייתם קודם ה - 1 בינואר 1980 .
אין מניעה לבצע חיזוק בלבד ללא תוספת זכויות לכל מבנה.

תמ"א 38 אינה חלה על מבנים שהתן פטר אותם מתכולתו הכוללים, בין השאר, מבנים עד שתי קומות בשטח של עד 400 מטר (באיזורים שבהם מקדם התאוצה האופקית הוא נמוך, מבנים שאינם מאויישים רוב הזמן כגון מחסנים וכדומה, התמ"א 38 אינה חלה גם על מבנים שנקבעו להריסה בתוכנית מאושרת .

תמריצים לעידוד החיזוק :

היוזמה לחזק מבנה בפני רעידות אדמה וההתארגנות הדרושה לשם כך מצוייה ביידי בעליו.
התוכנית מציעה תמריצים לעידוד ביצוע החיזוק במבנים אך אינה יכולה לכפות אותו.
קביעת הצורך בחיזוק תיבחן על ידי מהנדס שהוסמך לכך, המהנדס יגיש למהנדס הוועדה המקומית חוות דעת המפרטת את מצבו הקונסטרוקטיבי של המבנה, החישובים נלווים לכך ואת הדרכים המוצעות על ידו לחיזוק .

תמ"א 38 קובעת הוראות למתן היתרי בנייה לצורך חיזוק בלבד כדי לאפשר את הקמת מרכיבי החיזוק (הכוללים בין השאר אלמנטים שונים מבטון מזויין, פלדה או שילוב בינהם, כמפורט בנספח לתוכנית ), תמ"א 38 מאפשרת חריגה מקווי בנייה ומגובה המותרים על פי התוכנית המאושרת החלה על המקום .
מידת החריגה תקבע בהתאם לנדרש על פי שיטת החיזוק והחומרים שיאושרו בהיתר לחיזוק.

במסגרת התמריצים לביצוע החיזוק מציעה תמ"א 38 תוספות בנייה למבני מגורים קיימים ולמבנים שאינם מיועדים למגורים.
למבני מגורים מציעה התמ"א 38 שני סוגים של תוספות :

- תוספת יחידות דיור למבנה והרחבת יחידות הדיור הקיימות במבנה.
במבנים שאינם מיועדים למגורים מציעה תמ"א 38 תוספת בשטח בנייה של קומה טיפוסית.
בכך מאפשרת תמ"א 38 להתגבר על מיצוי זכויות הבנייה ומהווה תמריץ לחיזוק מבנים.

תוספת יחידות דיור למבנה יכולה להתבצע על ידי סגירת קומת עמודים, תוספת קומה או תוספת אגף והיא מיועדת לשמש תמריץ ישיר למימון החיזוק, באופן שניתן יהיה למכור את יחידות הדיור החדשות ולממן באמצעותם את החיזוק למבנה בכלולתו.
תוספות בנייה המיועדות להרחבת דיור מאפשרת הגדלת רווחת הדיור והגדלת ערך הדירה ואגב כך , ניתן להשתמש בתוספות המיועדות להרחבה כאמצעי לחיזוק המבנה.
התמ"א 38 מאפשרת שילוב בין שני סוגי תוספות במבני מגורים : גם תוספת יחידות דיור וגם הרחבה.

תמ"א 38 מפרטת מגוון של תוספות בנייה וכאמור מאפשרת מימוש התוספות המוצעות בה, בהליך ישיר של מתן היתרי בנייה מכוחה , וזאת כדי לעודד את החיזוק ולהקל על מימושו באמצעות הליך מהיר וקל ללא צורך בהכנת תוכנית מפורטת קודם מתן היתר, אך מכירה באפשרות קיומם של מקרים מיוחדים בהם ראוילאפשר התיחסות שונה כמפורט להלן .

שיקול דעת הוועדה המקומית

ככלל היתר הבנייה ינתן על ידי הוועדה המקומית אשר תשקול את סוג התוספת המתאימה לכל מבנה, על סמך התנאים המקוריים ובהתאם לשיקולים הקשורים ליכולת הנשיאה של תשתיות ושירותים של המבנה והסביבה, בהתאם לשיקולים תכנוניים , אדריכליים וכדומה.

במסגרת זו ניתן לוועדה המקומית שיקול דעת רחב מתוך "סל של זכויות" שונות המהוות זכויות מירביות, אך אפשרויות מימושן (כולן או חלקן או אף אחת מהן ) מוגבל בהתאם לשיקול דעתה.

במסגרת שיקוליהם, יכולים מהנדס הוועדה והוועדה המקומית, שלא לאשר את תוספת הבנייה המיועדת ליחידות דיור נוספות לביניין, או לאשר רק הרחבת יחידות הדיור הקיימות או לא לאשר כל תוספת בנייה, אלא רק את מרכיבי החיזוק בלבד.

ועדה מקומית מתוך שיקולים אורבניים כוללים, יכולה להכין לאיזורים מיוחדים כגון איזורים צפופים בימיוחד, בעלי חשיבות היסטורית, תוכנית בין אם יונקת מהוראות תמ"א 38 תוך התאמה לאזור, ובין אם בסטייה להוראות תמ"א 38 .
בנוסף במקרים בהם סבורה הוועדה כי אין מקום לתוספות כלשהן באיזור כל שהו רשאית היא להחליט שלא להכיל את הוראות תמ"א 38 באופן המפורט.